אני נחשף לאחרונה להמון קהילות במסגרת המיזם החדש שלנו לחיבור בין קהילות למותגים מפרסמים.
הנה כמה תובנות שאולי יעניינו אתכם לדברים שעושים את ההבדל בין קהילה מצליחה עם מעורבות גדולה וגדילה קבועה, לבין קהילות שוממות ללא מעורבות:
בהרבה קהילות מצליחות בעלי הקהילה חשופים בפרונט, בד”כ גם יש להם סיפור השראה מעניין שגורם לקהל להתחבר אליהם.
אני רואה סוג של תבנית חוזרת באשר לאופי הדרוש למנהל קהילה, בקהילות המצליחות מנהלי הקהילה יתמידו. נקודה. אתם תראו אותם מתמידים בפוסטים שהם מעלים, בצורת ההתנסחות, בחיבור ביניהם לקהל. התמדה ועקביות זה גורם מכריע להצלחת הקהילה.
הקהילות המצליחות לרוב נולדו מתשוקה שהיתה למייסדים לעזור לאנשים, להעשיר בידע, לחנך, או סתם לעשות טוב לאחרים. קהילות שנוצרו במטרה לעשות כסף מ Day 1 נראות שוממות.
בקהילות המצליחות אין פוסטים ששותפו מבחוץ או תוכן שמפנה החוצה, זו נקודה ממש משמעותית! אני ממש מצליח לזהות תבניות ולראות איך קהילה שמייצרת את התוכן בעצמה מקבלת הרבה יותר חשיפה מפייסבוק לעומת קהילות שמבוססות על תוכן חיצוני ושיתופים של פוסטים שגורמים לחוסר חשיפה ולכן מעט מעורבות.
בקהילות המצליחות נוצרה הוויה קהילתית, השיח הוא מעצים ובין חברי הקהילה מתפתחות חברויות מחוץ לגבולות הדיגיטל, בקהילות שגם הצליחו לייצר ארועים פיזיים (לפני הקורונה) יש רמה הרבה יותר גבוהה של מעורבות.
בקהילות המצליחות הניהול הוא קפדני, מנהלי הקהילה ממש עובדים בזה, משקיעים את כל כולם. אין כזה דבר חצי ניהול, או להשקיע בזה שעה ביום, ההתראות מצפצפות בטלפון ללא הפסקה, בקהילות המצליחות הניהול הוא מסביב לשעון.
ברוב הקהילות המצליחות יש נוהל אישורי פוסטים. והם עוברים בקרה קפדנית של האדמין.
הקהילות המצליחות עוברות למודל מוניטיזציה רק לאחר תקופה ארוכה של מיסוד הקהילה, ולא לפני שחקרו איך לעשות את זה בצורה נכונה.
